פסק-דין בתיק ת"א 11006-05

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 6.4.94 (להלן: "התאונה").

2.         התובע יליד 1980, כבן 13 בעת אירוע התאונה, טוען כי בהיותו הולך רגל בעיר מגוריו, אום אל פחים, רכב מרצדס מסחרי בצבע לבן פגע בו וברח מהמקום (להלן: "הרכב"). התובע ראה את הרכב במנוסתו ולאחר מכן הוא איבד את הכרתו.

3.         כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע בראשו והוא סבל מחתך של 0.5 ס"מ בקודקוד. לאחר אירוע התאונה הועבר התובע לקבלת טיפול רפואי במרפאה מקומית ובהמשך הוא פנה לחדר המיון בבית חולים הלל יפה בחדרה. כל הבדיקות אשר עבר התובע בבית החולים, ובין היתר צילם גולגולת, היו תקינים, ולא התגלה בהם כל ממצא.

4.         התובע הגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, אולם בקשתו נדחתה בהעדר רצף טיפולי וראשית ראיה למינוי. לפיכך, אין בפיו התובע כיום טענה לנכות בעקבות התאונה.

5.         לטענת התובע בתמצית, לאחר אירוע התאונה אדם שהיה בזירת האירוע רדף אחר הרכב אשר בו נהג נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") והנ"ל הגיע  יחד עם אחיו, מר סעיד אגבריה, למרפאה המקומית אליה הועבר התובע על ידי אביו לקבלת טיפול. בהמשך, הנתבע ואחיו ליוו את התובע לבית החולים. במרפאה המקומית הודה הנתבע כי הוא פגע בתובע וברח מהמקום מאחר ואין לו רישיון נהיגה. כמו כן, מאחר ולנתבע לא היה רישיון נהיגה, הציע אחיו לאביו של התובע בעת שהותם בבית החולים למסור גרסה לפיה הוא זה אשר נהג ברכב בעת אירוע התאונה, אולם בשל מצבו של התובע, האב ביקש לדון בעניין זה בשלב מאוחר יותר.

            בהמשך, אחיו של הנתבע הבטיח למסור לאביו של התובע פרטי הביטוח של הרכב, ולצורך כך ביקר האחרון אצל סוכן הביטוח, מר ג'בארין רג'א עבד אללטיף (להלן: "סוכן הביטוח"), אך לשווא.

התובע לא מסר הודעה למשטרה ביחס לאירוע התאונה מאחר והוא היה קטין ולא ידע מה עליו לעשות. כמו כן, אביו של התובע לא מסר הודעה כאמור מאחר ולא ידע כי עליו למסור הודעה כאמור וכן הוא אדם נכה, מה גם והנתבע ואחיו הודו באחריות לתאונה.

הואיל והנתבע התכחש לאחריותו לתאונה, התביעה הוגשה נגדו ונגד קרנית וקרנית שלחה הודעת צד ג' נגד הנתבע.

6.         הנתבע הגיש כתב הגנה מפני התביעה ובו הכחשה כללית וגורפת למעורבותו בתאונה. דא עקא, הנתבע לא הגיש תצהירי עדות ראשית והוא התייצב למתן עדות במשפט רק בעקבות הוצאת צו הבאה נגדו. כמו כן, הנתבע לא הגיש סיכומי טענותיו בתביעה, אף כי לפנים משורת הדין ניתנה לו ארכה לעשות כן.

7.         בסיכומי טענותיה קרנית אינה חולקת על גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה ומעורבות הנתבע בה, אולם, לטענתה, יש לדחות את התביעה נגדה וזאת משני טעמים: לא הוכח במשפט כי במועד התאונה לא היה ביטוח בתוקף וכן הוכח כי התובע ואביו לא פעלו בשקידה סבירה לבירור פרטי הרכב המעורב ופרטי המבטחת.

8.         בין התובע לבין קרנית מחלוקת גם ביחס לגובה הנזק בעקבות התאונה.

ד י ו ן:

9.         משלא הגיש הנתבע תצהירי עדות ראשית וסיכומי טענותיו בתביעה, הרי מן הדין כי יינתן נגדו פסק דין בהתאם. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, אומר כי מהעדויות שנשמעו במשפט נחה דעתי כי הנתבע אכן פגע בתובע במהלך התאונה ברכב בו נהג. מסקנה זו עולה ומתחייבת מכל אלה:

א.         משהתבקש הנתבע לספר את גרסתו ביחס לאירוע התאונה, הוא השיב באומרו:

" בשנת 94-96 לפי הזיכרון שלי היתה תאונה. אני יודע שבן אדם הגיע אלי, אמר שפגעתי בילד. אני לא אומר שהיתה תאונה, אני בעצמי לא ראיתי את התאונה, אלא בא מישהו ואמר לי אתה פגעת בילד הזה..." (שם, עמ'  35 שורה 3 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

משהודה הנתבע בפתח חקירתו כמצוטט לעיל כי התאונה אכן התרחשה, הוא לא יכול להישמע בטענה ''אני לא אומר שהיתה תאונה'' כנטען בהמשך עדותו.

ב.         אמנם נכון, הנתבע הכחיש בחקירתו כי הוא נכח במרפאה המקומית בעת שהתובע טופל במקום בעקבות התאונה, אולם הוא הודה כי ביקר בביתו של התובע, ולעניין זה הוא העיד באומרו:

" אבא שלו פגש אותי אולי שבועיים שלושה שבועות אחרי זה אצלי בבית או אצל האחים שלו ואמר לי אתה פגעת בבן שלי, אמרתי שאני לא יודע שפגעתי, ולפי הזיכרון שלי אני נסעתי אצלו הביתה ..." (שם, עמ'  35 שורה 7 לפרוטוקול הדיון).